הסרט פותח בטבח של שבויי מלחמה אמריקאיים על ידי היפנים בפאלאוון (Palawan) במטרה למנוע את שחרורם. לאחר מכן מתוארת שיגרת חייהם של למעלה מ-500 שבויים במחנה שבויים בקאבנטואן בחורף 1944. השבויים ששרדו את צעדת המוות של באטאן מוחזקים כבר 3 שנים בשבי וסובלים מיחס קשה מצד היפנים, מעינויים וממלריה.
בעקבות תבוסת היפנים והתקדמות הצבא האמריקאי גדל החשש לשלומם של השבויים במחנה קבנטואן, ולוטננט קולונל מיוסי מקבל פקודה לצאת לשחרר את השבויים במהירות המרבית. חייליו של מיוסי מאומנים למשימות קומנדו אך חסרים נסיון קרבי. למרות זאת, מטיל מיוסי על קפטן פרינס לתכנן תוכנית לחילוץ השבויים ועוד באותו יום יוצאים כ-100 לוחמים מפלוגתו של פרינס יחד עם מפקד הגדוד מיוסי במבצע נועז לעומק קווי האויב תוך שהם נעזרים בדרכם בלוחמי גרילה מהמחתרת הפיליפינית.
בליל ה-30 בינואר 1945 הם מגיעים למחנה השבויים ומתקדמים אליו בזחילה תוך שהם נהנים מפעולת הסחה של מטוס הפצצה מסוג P-61. בשעה 7:40 הם פורצים למחנה ומשחררים את השבויים כמעט ללא התנגדות של היפנים שהופתעו ממכת האש החזקה. באותו הזמן לוחמי המחתרת הפיליפנית בולמים הגעת תגבורות יפניות.
מאות חיילים יפנים נהרגו במבצע לעומת אבידות האמריקאים שהיו מועטות יחסית. שני חיילים, בהם רופא הגדוד, ד"ר פישר, נהרגו וכ-23 נפצעו. מבין לוחמי המחתרת הפיליפינית נהרגו כ-20 לוחמים.
הסרט מסתיים במסע של 511 השבויים המשוחררים לעבר קווי הצבא האמריקאי בשילוב צילומים אותנטיים מ-1945. לאורך הסרט עוברת המצלמה בין תיאור חיי השבויים במחנה, התקדמות חיילי הקומנדו ותיאור התנגדות המחתרת הפיליפנית ליפנים דרך סיפורה האמיתי של מרגרט יוטינסקי, אחות אמריקאית שפעלה בשיתוף המחתרת להברחת מזון ותרופות לשבויים במחנה.