"הקו הירוק" נקבע כגבול הפסקת אש (בהסכמי רודוס) והפך בהדרגה לגבולות מדינת ישראל דה פאקטו. ישראל מעולם לא הכירה בקו הירוק, גבול שהיה גדול במידה ניכרת מזה שנקבע בתכנית החלוקה, כגבולה המדיני, אך מרבית מדינות העולם רואות בו עד היום כגבול הבינלאומי.

שטחים שהוקצו בתכנית החלוקה למדינה הערבית ועברו במהלך המלחמה לשליטת ישראל כללו, בין השאר: חלק ניכר מהגליל התחתון ומהגליל המערבי כולל נהריה ועכו (המשולש בין נצרת לראש הנקרה), כפרי "המשולש" (ואדי ערה), הערים יפו, רמלה ולוד, פרוזדור ירושלים מורחב (אזור בית שמש וקרית גת), אזור בשפלה הדרומית (כולל אשדוד ואשקלון-מג'דל) ואזור גדול במערב וצפון הנגב הכולל את באר שבע. סך הכל נוספו למדינה היהודית כ-5,700 קמ"ר שהם כ-21 אחוז משטחה של ארץ ישראל המנדטורית (27,000 קמ"ר).

השטח שנוסף הוא שטח איכותי ועתיר יחסית במשקעים, תוספת זו הכפילה למעשה את השטחים המתאימים לחקלאות לעומת השטחים בתכנית החלוקה שכללו כ-9,600 קמ"ר של הנגב במדינה היהודית.