המרד הערבי הגדול, היה מרד מאורגן שפרץ בארץ ישראל בשנת 1936, ונמשך בהפסקות עד לשנת 1939. ביישוב היהודי כונתה התמרדות זו בשם מאורעות תרצ"ו-תרצ"ט.

המרד הערבי כלל בעיקרו פעולות טרור מגוונות: תקיפות כנגד חיילים, מוסדות השלטון הבריטי ונציגיו, ופעולות איבה אלימות של ערבים נגד יהודים. יהודים נרצחו או נפצעו על ידי ערבים בזמן שעבדו, נסעו וטיילו, והצתות כוונו לעבר גידולים חקלאיים ורכוש יהודי. המרד כלל גם טרור פנימי בתוך הציבור הערבי, בעיקר כלפי מתנגדי המרד. מאורעות אלה היו שונים מן הקודמים להם בהיקפם, בעוצמתם ובארגונם ונמשכו גם תקופה ארוכה יותר. היקף הפעולות האלימות ועוצמתן גבר עם הזמן‏. לצד פעולות הטרור נערכו הפגנות, נערכה שביתה רחבת היקף בניסיון לפגוע במשק היהודי, ובוצעו פעולות מרי אזרחי כדוגמת מרד מיסים. המרד נמשך בהפסקות כ־3 שנים. עד למרץ 1939. במהלכו נהרגו למעלה מ־5,000 ערבים, 400 יהודים ו־200 בריטים. המרד לא השיג את תוצאותיו: הדרישות הפוליטיות של הערבים לא התקבלו על ידי השלטון הבריטי, היישוב היהודי לא נפגע באופן מהותי ממעשי הטרור ואף התחזק מצדדים שונים (הופחתה התלות בפועלים ערבים ובמשק הערבי), ולעומת זאת הציבור הערבי הוכה מבחינה כלכלית וצבאית, והידרדר למצב של אנרכיה פנימית עקב הטרור הפנימי.