סרט נפלא ונוגע ללב



הסרט הוא סיפורו של אישאן, ילד הודי בן שמונה שעולמו האישי המיוחד מלא וגדוש יצירה ורעיונות, צבעים, דגים, כלבים ועפיפונים שאינם מוערכים ואינם נחשבים בחברת המבוגרים סביבו. עניינם של המבוגרים בשעורי-הבית, ציונים וצייתנות. אישאן לא מצליח לממש דבר מאלה.

אישאן מעורב בקטטות ומאכזב את מוריו והוריו חסרי אונים. הוא נשלח לבית ספר מיוחד לעיצוב התנהגות ולימוד צייתנות. שם, הוא מתמודד עם טראומה בעקבות הפרידה הקשה ממשפחתו וגעגועים כואבים משתקים אותו. אישאן מפסיק לדבר ושוקע בדכאון.


יום אחד מגיע מורה לאמנות, שמרתק את הילדים בשמחה ואופטימיות שהוא מקרין מן הרגע הראשון לבואו: המורה שובר את החוקים, מלהיב את הילדים וגורם להם לחשוב, לחלום ולדמיין. הילדים נישאים ומממשים את חלומותיו של המורה החדש, אבל אישאן אינו מגיב. המורה מבין שאישאן מדוכא בבית הספר, שם לו למטרה לגלות מדוע ולא עוזב את הילד והרעיון עד למימוש המרגש.


הסרט הזה הוא לא עוד סרט על ילד דחוי. הוא סיפור מרגש עשוי היטב, שמשולבים בו אפקטים של מחזמר: המורה פורץ לכיתה בהפתעה ובשירה קצבית, הילד הוגה רעיונות מולחנים ומבוצעים בריקוד, קטעי שירה קצבית וריקודים משולבים בסרט, כמעט עד להיותו מחזמר.

אחת השאלות שהופנו אלי הבמאי היתה כיצד ידע ליצור רגעים מרגשים וכנים והוא סיפר על אביו - הדומה לאב שבסרט, ודומה לאבות אחרים (הודים, כפי שציין, אבל נראה כי זה משותף לאבות רבים) טרוד בפרנסה, עסוק בענייניו, מעוניין לקדם את ילדיו ומאוכזב כאשר אינם מממשים את ציפיותיו. האם, כמו אמהות אחרות, דואגת, חמה, אבל חסרת אונים: אישאן לא לומד להשכים, להתארגן, לבצע ולהצליח. בסרט רואים את אישאן בבית הספר, את האותיות והמילים חגות בריקודים ובשירים סביבו, העולם מתרחק ממנו והוא שוקע ברעיונות אחרים בהתבוננות בחיות ובמשחקים בדרכו לבית הספר. שאלה אחרת היתה על המוסיקה והריקודים הרבים בסרט, על היותו מוצג כמין-מחזמר, והוא השיב: "זו הדרך בה עושים סרטים בהודו".


סרט לחובה לכל מי שעוסק בחינוך והוראה הן כהורה והן כמורה.